<h1>סמ"ק מצוריך סימן רי"א</h1>
<h2>דף טו.</h2>
וט' חנויות כולן מוכרין בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחד מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקא אסור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי מן התורה, ובנמצא הלך אחר הרוב ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע של איסור אחרי שהוא מבורר, אך אם בא גוי ונטל בפנינו הוי כנלקח ואם שלא בפנינו הוי כנמצאא), ובעלי חיים אמרינן בזבחים (דף ע"ג) דהוי קבוע וגזרינן שמא יקח מן הקבוע אחרי שאינו מבורר והיינו דווקא באיסורי הנאה או בשביל חומר קדשים. א) וכי אמרינן דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי הני מילי כשאיסור הקבוע מבורר אבל בתערובת לא דאם לא כן לא תמצא איסור בטל ברוב, ומיהו לענין תערובת בעלי חיים דחשיבי ולא בטלי אמרינן בזבחים (דף ע"ג) דחשיב קבוע מדרבנן אף על פי שאינו מבורר ואפילו הכי דפירש גזרינן שמא יקח מן הקבוע מאחר שאין האיסור מבורר כדמוכח בזבחים פרק התערובת (שם). ועל העדר שלקח הארי או הזאב אחד מהם והחזירו ונתערבו יש רוצים להתיר כל אחת ואחת לבדה משום ספק ספיקא שמא אין זו שלקח הארי או הזאב ואם תימ' לומר היא זו שמא ביד שמא בשן, אבל אין להתיר מטעם ביטול ברוב דהא בעלי חיים חשיבי ולא בטלין, וליכא למימר נמי ניכנשינהו כי היכי דליניידי ולימא כל דפריש מרובא מפריש דהא איכא למגזר שמא יקח מן הקבוע כההיא דזבחים פרק התערובת (דף ע"ג), ומיהו בפנים פירש דדוקא בקדשים או באיסורי הנאה החמירו לגזור שמא יקח מן הקבוע אבל לא בעלמא, ומיהו קשה קצת דהא מדמה לענין דאיסורא ברובא (איתא) [כדאיתא] [פרק החבית] (חבית) של תרומה להנהו מעות דלעיל דהוי איסור הנאה אף על גב דתרומה מותרת בהנאה אלמא לא שנא, וגבי דברים המותרים מטעם ספק ספיקא אין נראה לפי מאי דפירש רבינו ברוך וגם בפנים דדברים החשובים שלא להתבטל ברוב אפילו בספק ספיקא אין להתיר, לכך נראה לאסור כל העדר מספק עד שנים עשר חדש בזכרים ובנקיבות עד שיתעברו וילדו שיהא גם העיבור לאחר הספק [סמ"ק].
